0

דובי גל ושות’ ישלמו 220 אלף ש”ח בגין הפרת זכויות יוצרים

ב- 23 לאפריל, 2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופטת ד”ר דפנה אבניאלי, כהשלמה לפסק דינו מיום 6 באוקטובר, 2010, בו נקבע כי זכויות היוצרים במחזה “קריוס ובקטוס” ובמוסיקה הנלווית לו שייכת לתובעים וכי העלאת המחזה בלבוש חדש מהווה הפרת זכויות יוצרים ביצירה המקורית, הן מבחינת הזכויות הכלכליות והן מבחינת הזכויות המוסריות.

בהשלמת פסק הדין, קבעה השופטת את הדברים הבאים:

1. פיצוי סטטוטרי לעומת פיצוי ממשי

הנפגע זכאי לדרוש פיצוי ממשי בגין נזקיו המוכחים או להסתפק בפיצוי סטטוטורי, שאינו מותנה בהוכחת נזק. במסגרת פיצויים על נזק שהוכח, רשאי בית המשפט לפסוק לתובע פיצוים משני סוגים: פיצויים מחמת גזילת הזכות ופיצויים על הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מההפרה. כאשר התובע מבקש פיצוי בגין נזקיו, ניתן לאמוד את הנזקים לפי ההפרש בין ערכה של זכות היוצרים, לפני ההפרה ולאחריה ובמקרים בהם קיים קושי להוכיח את הנזק, רשאי בית המשפט לאמוד את הנזק לפי מיטב שיפוטו.

עקרון היסוד בפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, בא לידי ביטוי באמירה, כי הוא נועד להרתיע מפרים פוטנציאליים, בעיקר באותם מקרים שבהם קשה להוכיח את הנזק שנגרם לבעל הזכות או לאמוד אותו.

בענייננו, למרות שנוהלו חקירות והועברו מסמכים בנוגע לרווחים שגרפו הנתבעים מן המחזה, העדיפו התובעים לפיצוי סטטוטורי, תוך התייחסות לרווחים שהפיקו הנתבעים.

2. האם מדובר בהפרה אחת או בהפרת סוגי זכויות נפרדות?

ההפרות בוצעו טרם תחילת החוק החדש ויש לעמוד את הפיצויים בהתאם לכך: בגין כל סוג של הפרה יש ליתן פיצוי בסך של בין 10,000 ל-20,000 ש”ח, כאשר המבחן הקובע מהי “הפרה” אינה מספר האקטים המפרים אלא מספר הזכויות המופרות.

המחזה “קריוס ובקסטוס” כולל טקסט ותשעה פזמונים, שחוברו על ידי התובעת אבירמה גולן. זכויותיה של התובעת במחזה ובפזמונים הופרו, בכך שנעשו בהם שינויים ותוספות. זכויותיו של התובע מישה בלכרוביץ באוברטורה ובלחנים, המהווים חלק מהמחזה – הופרו אף הן, בכך שנעשו להם עיבודים חדשים, כאשר העיבודים החדשים “הולבשו” על יצירתו המוסיקלית, ללא רשותו והסכמתו.

ב”כ התובעים טוען, כי השימוש שעשו הנתבעים ביצירתם של התובעים, מהווה פגיעה בחמש זכויות שונות: זכות הביצוע הפומבי, זכות העתקה, זכות ההקלטה, זכות ההעמדה לרשות הציבור וזכות העיבוד /עשיית יצירה נגזרת.

אין חולק, כי פעולותיהם המפרות של הנתבעים חרגו מעבר להעלאת המחזה, ללא קבלת הסכמתם ורשותם של התובעים, והתבטאו גם בשינויים שערכו בטקסט ובלחנים. פעולות אלה מהוות פגיעה בסוגי זכויות נפרדות ועצמאיות. ההפרה בענייננו, אינה חד-פעמית. מדובר בהפרות שהחלו לפני יום תחילתו של החוק החדש (עריכת שינויים בטקסטים ויצירת עיבודים חדשים לאוברטורה וללחנים), ונמשכו לאחריו (העלאות חוזרות ונשנות של המחזה, פרסומים בפוסטרים ובאינטרנט).

 עסקינן בסיטואציה עובדתית חמורה מזו שתוארה בפרשת ניניו, שם הועלתה אותה הצגה 74 פעמים, ללא הסכמת בעלי זכויות היוצרים, מבלי שהוכנסו בה תוספות ושינויים. שם בית המשפט ראה בכך הפרה אחת ופסק פיצויים בהתאם.

בענייננו, זכות הביצוע הפומבית הופרה, הזכות להעתקה, הזכות להעמדה לרשות הציבור והזכות לעשיית יצירות נגזרות. אין מדובר בהפרדה מלאכותית לתת-זכויות, כטענת ב”כ הנתבעים, אלא בפגיעה בזכויות עצמאיות, שבוצעה בצורה מתוכננת ושיטתית, לאורך שנים, ע”י הנתבעים. 

3. סכום הפיצוי

משנקבע כי מדובר בארבע הפרות, ובנסיבות בהם הנתבעים אינם מפנימים את העובדה שפגעו בזכויותיהם של התובעים, ואלמלא התביעה וצווי המניעה שניתנו במסגרתה, היו ממשיכים להתעלם מדרישות התובעים, בכתב ובעל פה, לחדול ממעשיהם המפרים – יש לפסוק את הפיצוי הסטטוטרי המקסימאלי, 20,000 ש”ח לכל זכות שנפגעה ובסך הכל 80,000 ש”ח לכל תובע. 

בגין הפרת הזכות המוסרית של התובעים – יינתן פיצוי נוסף בסך של 30,000 ש”ח לכל תובע. הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דינם של התובעים – 25,000 ש”ח.

אנו מתמחים בדיני זכויות יוצרים וקניין רוחני, ליווי חברות וליטיגציה מסחרית. לייעוץ משפטי פרטני הינכם מוזמנים ליצור עימנו קשר בטלפון 03-6910042 או בדוא”ל לכתובת [email protected]