ביום 1.1.2017 ניתן פסק דין בנושא תביעת זכויות יוצרים, ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי, בת"א 61624-12-13 גואטה ואח' נ' מיטלפונקט ואח'. באותו עניין נטען כי ישנם שני מחזות כה דומים, שברור כי מדובר בהעתקה.
תביעה זכויות יוצרים – הרקע:
בכתב תביעה ארוך ומפורט, מעלה התובע טענות קשות כלפי הנתבעים, שלדבריו נחשפו ליצירתו המקורית בפסטיבל 'פותחים במה' לטיפוח מחזאות מקורית, שהפיק בית לסין ואשר בו שימש מיטלפונקט ראש חבר השופטים. המחזה 'אדמונטון' לא זכה בתחרות והטענה היא, כי לאחר שמיטלפונקט צפה בו כשופט בתחרות ואף הצביע נגדו, הוא ניגש לכתיבת מחזה חדש, לכאורה פרי עטו, ששמו 'מקסי ואני', אשר למעשה הועתק מיצירתו המקורית של גואטה והוצג בתיאטרון בית לסין ובמקומות נוספים ברחבי הארץ.
הלל מיטלפונקט, מחזאי בעל מוניטין שכתב מחזות רבים וידועים, מכחיש מכל וכל את טענות התובע בנוגע לשימוש במחזה 'אדמונטון' וטוען כי התביעה המייחסת לו גניבה ספרותית הינה תביעת סרק, שנועדה לפגוע בשמו הטוב ובמוניטין שלו כמחזאי מוערך, על לא עוול בכפו. בגין הפגיעה בשמו הטוב הגיש מיטלפונקט תביעה שכנגד, בה הוא עותר לחייב את גואטה בתשלום פיצויים בסך 200 אלף ₪.
תיאטרון בית לסין טוען כי כל הקורא את המחזות 'מקסי ואני' ו'אדמונטון', לא יחשוד כי מדובר במחזות דומים או שהאחד הועתק מהשני. מדובר ביצירות שונות בתכלית, וגם אם קיימים ביניהן קווי דמיון מסוימים, הם אינם ייחודיים ומקוריים לתובע ואינם מעידים על העתקה או על שימוש בלתי ראוי בזכויות היוצרים שלו. בית לסין הגיש במקביל הודעת צד ג' נגד מיטלפונקט בה טען, כי הוא זכאי לשיפוי ממנו אם יימצא כי הוא אחראי בגין הפרה כלשהי של זכויות התובע.
המחזה 'אדמונטון': מחזה הביכורים של התובע 'אדמונטון', הוא יצירה אישית בעלת סממנים ביוגרפיים, שמקורם בפרשיה אמיתית של תרמית נדל"ן גדולה, שהתובע העיד על עצמו כי הוא נמנה על קורבנותיה. פרטי המחזה 'אדמונטון' מעוגנים באירועים הקשים והטראומטיים שחווה התובע, שהחליט לתעל אותם ליצירה אישית ונוקבת – בחירה זהה לזו שעושה גיבור המחזה 'אדמונטון', ואשר בה ובהשלכותיה עוסק חלק ניכר מהמחזה.
המחזה 'אדמונטון' עוסק בגיבור (ניר), ששוכנע להשקיע בנכס נדל"ן המצוי בקנדה, בבניין הקרוי "אדמונטון", לאחר שהובטחה לו תשואה נאה ונאמר לו כי הבניין נרכש בסך 3.2 מיליון דולר, על ידי חב' המפעילה עשרות פרויקטים גדולים. לאחר זמן, הגיבור מגלה כי נפל קורבן לתרמית: הבניין נרכש בסכום נמוך יותר, הבניין לא שופץ, התשואה המובטחת לא תשולם ולמעשה כל השקעתו ירדה לטמיון. ניר מגלה גם שחברו, אייל, לא ביצע את ההשקעה יחד אתו, כי התחרט ולא סיפר לו. ניר מחליט לכתוב מחזה (טכניקת מחזה בתוך מחזה) על תרמית הנדל"ן ומתחיל חזרות עליו. בת זוגו, יעל, מאשימה אותו בכך שהשתנה והעיסוק ומעורבות היתר שלו בעולם העסקי הרסו את הזוגיות והאינטימיות ביניהם. חברו הטוב, אייל, שבגד בו והביא בלא ידיעתו למפלתו, ממשיך הלאה בחייו ובעסקיו בשותפות עם יעל, זוגתו לשעבר של ניר.
הנוכל בתרמית הנדל"ן, יוסי טובלי, שקיבל עותק מהמחזה מאמו של ניר, מנסה לעצור את העלאת המחזה, על ידי הבטחת קונה לחלקו של ניר, אך ניר מסרב להצעה. בסופו של דבר, על פי הנוסח שהוצג בפסטיבל בבית לסין, הגיבור ניר סובל מהתמוטטות עצבים ומאושפז בבית חולים לחולי נפש.
המחזה וההצגה 'מקסי ואני': המחזה 'מקסי ואני' עוסק אף הוא בתרמית נדל"ן, אך בעלת אופי שונה. גיבור המחזה אלכס כבן 30 (שהוא גם המספר של העלילה), נשכר לעבוד אצל טייקון נדל"ן ששמו מקסי, המעוניין להשתלט על שטח של חווה בשם חוות האלפקות בבעלות שוקה, הלום קרב שהוא חברו של אלכס, כדי להקים בתחומה תחנת כוח.
אלכס אינו מדוע לכך שהוא אמור להיות הגורם המסייע בגיבוש תרמית הנדל"ן וכי לשם כך נשכר, בתואנות שווא, לעבוד אצל מקסי וזכה מידו להטבות כספיות ניכרות ולהיכרות אישית עם בתו, ליאה. שלוש שנים לאחר שאלכס מתחיל לעבוד בחב' של מקסי, הוא משוכנע על ידו לשכנע את שוקה, השקוע בחובות, למכור את החווה, כדי לאפשר לו לפתוח "דף חדש" בחייו. אלכס חשדן ביחס לכוונותיו של מקסי וחושד בכנותן, ואז מספר לו מקסי כי בכוונתו לעשות "מעשה טוב" ולעזור לשוקה, הנשוי לבתה של אישה בלגית, שבה מקסי היה מאוהב בעבר והיא נפטרה ממחלת הסרטן. אלכס נופל בפח, משכנע את שוקה למכור את החווה, ומבין באיחור כי איפשר לתרמית הנדל"ן להתבצע ולמקסי להרוויח סכום כסף נאה על חשבון שוקה. אלכס עוזב את עבודתו אצל מקסי במפח נפש, אך סבתו משכנעת אותו לחזור לעבודתו, אך כאשר הוא נפגש עם מקסי ומטיח בפניו דברים, מסרב מקסי להחזיר אותו לעבודה אצלו.
אלכס פוגש את ליאה בלונדון, ולומד שמקסי שיקר לו לגבי ה"מעשה הטוב" כביכול וששוקה התאבד, אחרי שגילה כי מכר למקסי את החווה ברבע משוויה. בת זוגו של אלכס, איילה, הטוענת כי הוא מבלה את כל זמנו בעבודה, בוגדת בו עם במאי סרטים בשם אורסון.
איילה, שהיא שחקנית, עומדת להשתתף בסרט שעלילתו עוסקת בתרמית נדל"ן, זהה לתרמית ששוקה נפל קורבן לה (סרט בתוך הצגה). העלילה בסרט נסמכת על תיאור התרמית שמסר אלכס לאיילה בתום לב. היא מנצלת את העובדה שהיא שחקנית ולה ידיד במאי סרטים ומשכנעת אותו לכתוב תסריט, כדי שתוכל לשחק בסרט. התסריט פוגע קודם כל בבעלה אלכס, שרצה להתקבל בחזרה לעבודתו הקודמת אצל מקסי ונדחה על ידו, ולמעשה הסרט אינו מופק כלל. במאי הסרטים אורסון מבקש להציג את הסרט, אך נבלם מראשית התהליך, לאחר שגורם כלשהו (מקסי או מי מטעמו), מציע לו לנסוע לחו"ל ולעסוק בפרויקט אחר. אלכס סוחט ממקסי עוד אחוזים מתחנת הכוח לטובת אלמנתו של שוקה וחולם שאולי כל זה לא קרה.
העתקה של יצירה מוגנת בזכויות יוצרים?
התובע טוען כי היצירה 'מקסי ואני' היא יצירה מפרה על דרך העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים מ'אדמונטון' וכי ההפרה מוכחת בראיות נסיבתיות. הנתבעים טוענים, כי נקודת הדמיון היחידה בין שני המחזות היא העובדה ששניהם עוסקים בתרמית נדל"ן, אך המרכיב העלילתי של תרמית הנדל"ן שונה לחלוטין באופן פריסת העלילה, בתפקידים אותם ממלאים גיבורי המחזה ועוד.
בית המשפט לא קיבל את טענות התובע. ראשית, לא התקבלה הטענה כי היצירה 'מקסי ואני' נכתבה במועד מאוחר ליצירה 'אדמונטון'. שנית, לא הוכחה הזדמנות גישה ליצירה 'אדמונטון'. שלישית, ועיקר, בית המשפט לא ראה דמיון מהותי בין היצירות.
אין זכויות יוצרים ברעיון אלא על דרך יישומו. גישת המחוקק והפסיקה היתה והינה, כי יש הצדקה להגן על הדרך שבה ביטא היוצר את מחשבותיו באמצעות יצירתו, אך אין הצדקה להגן על עצם הרעיון העומד בבסיס אותה יצירה. ביטוי זה צריך שיהיה מקורי גם אם אינו חדשני.
ההבחנה בין רעיון לביטוי אינה קלה. ביסודה של הבחנה זו מונחת התפיסה המבקשת לעודד יוצרים ולא להקנות להם 'מונופול' על רעיונות, גם אם מדובר ברעיונות מקוריים, אלא על אופן הביטוי הספרותי, האמנותי או הדרמטי שאותם רעיונות קיבלו באמצעות היצירה של אותם יוצרים.
מרכיב תרמית הנדל"ן, שהוא הנושא הכללי בשני המחזות, אינו מוגן. גם מרכיב הצגה בתוך הצגה (או סרט בתוך הצגה) אף הוא אינו מוגן. מדובר במוטיב ידוע וקיים שנים רבות. מן המקובץ עולה, שאין מקום לייחס למיטלפונקט העתקה או פלגיאט בכל הנוגע לתמה המרכזית של תרמית הנדל"ן או לשימוש בטכניקה של הצגה בתוך הצגה או סרט בתוך הצגה, שאינם פרי יצירתו הבלעדית של התובע.
העלילה בשני המחזות כה שונה, עד כי לא ברור כלל אם אכן קרא תובע תביעת זכויות יוצרים, את שני המחזות קריאה פשוטה ושוטפת, או שמא נתפס לפרטי הפרטים ולניתוח הדקדקני שעשה בטבלאות ההשוואה שערך ושיכלל שוב ושוב, על פי עדותו הוא, גם לאחר שהוגשה תביעת זכויות יוצרים. טבלאות ההשוואה מצורפות לתצהיר התובע והן מפרקות את המחזות לפרטי פרטים עד כי התחושה כי "מרוב עצים לא רואים את היער", ונעלמה מעיני עורך הטבלאות התמונה בכללותה.
אכן, יש רכיבים משותפים בשתי המחזות, אולם אין בכך די ויש לבחון אם הם מהווים חלק מהותי ביצירה. לשיטת בית המשפט אין מדובר באופן מהותי. אין להסתפק בבדיקה מדוקדקת של כל פרט בקטעים המושווים ושל השימוש שנעשה בו, אלא יש לבחון את הקטעים מתך ראייה כוללת.
לשון הרע
התובע תביעת זכויות יוצרים שלח מכתב לגב' פינס, מנכ"ל תיאטרון בית לסין ולמר עוזי ברעם יו"ר ההנהלה הציבורית של בית לסין וגם פנה בעל פה כנגד מיטלפונקט והאשימו בגניבה ו הפרת זכויות יוצרים.
בית המשפט סבור כי בעת שנשלחו המכתבים, היה גואטה משוכנע באמיתות טענותיו בדבר הפרת זכויות היוצרים שלו ב'אדמונטון', ויתכן שהוא משוכנע בכך עד היום. אולם, הגנת אמת הפרסום איננה עומדת לו, לאחר שנקבע על ידי בית המשפט כי הטענות שהשמיעו לא תיארו מציאות עובדתית שהיא "אמת לאמיתה" או אפילו "אמת לשעתה".
בהתחשב בהיקף המצומצם יחסית של הפרסומים, בעובדה שהמכתבים נשלחו רק לגורמים בהנהלת בית לסין ולא היו פרסומים נוספים ביוזמת התובע, וכן בהתייחסות האגבית של התובע שכנגד וב"כ לתביעה שכנגד בכללותה – בית המשפט חייב את גואטה לפצות את מיטלפונקט בסכום של 10,000 ₪ לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.
סוף דבר
תביעת זכויות היוצרים נדחתה והתובע חויב לשם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח. כמו כן חויב התובע בעוולת לשון הרע בפיצוי של 10,000 ש"ח וכן בהוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח.
לקריאת פסק הדין במלואו: ת"א 61624-12-13 גואטה ואח' נ' מיטלפונקט ואח' (1.1.2017)
(C) כל הזכויות שמורות. סיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש מסחרי או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
